למה ויתרנו על הזיקוקים, הנזק שבחשיפה לטריגר ואיך תסבירו את כל זה לילדים
מהי פוסט טראומה, איך זה קשור למופעי זיקוקים ואיך מסבירים לילדים שמופעי זיקוקים הם, ככל הנראה, נחלת העבר? רונה אקרמן, עובדת סוציאלית ומנהלת תחום חוסן וחירום במרכז אלה, מסבירה
עדי רשףהשנה יותר מתמיד נשמעו קולות המחאה של הלומי הקרב כנגד מופעי הזיקוקים, ומרבית העיריות החליטו להתחשב באותם הקולות ולבטל את המופעים. עבור הלוחמים מדובר בהקלה, ועם זאת לא לכולם ברור למה אנחנו צריכים לוותר על מסורת חגיגית וארוכת שנים שמשמחת אנשים רבים. הרי מדובר במופע קצר ומתוזמן מראש. אפשר להישאר בבית, אפשר לסגור את החלונות, וגם אם יהיו כמה רגעים קשים – זה נגמר בתוך כמה דקות. אז מה הבעיה בעצם?
לחיות עם פוסט טראומה"
פוסט טראומה היא הפרעת דחק חריפה. היא נגרמת כתוצאה מחשיפה למצבים בהם יש סכנה לבריאות הנפשית או הפיזית של האדם, או כשהאדם עד לאירוע כזה", מסבירה רונה אקרמן. "גם מי שלא נכח באירוע עלול לסבול מפוסט טראומה – אם, למשל, הוא נחשף לפרטים קשים מהאירוע באופן חוזר או קיצוני".
מהם התסמינים לפוסט טראומה?
"קיימים שלושה תסמינים ברורים: חודרנות – כשהאירוע חודר לתודעה שלנו ללא שליטה, והחוויה היא שהאירוע מתרחש כל הזמן; דריכות – עוררות יתר, כתוצאה מהחשש שהאירוע 'יתקוף' אותנו באופן לא צפוי, והימנעות – צמצום מגע עם הסביבה כדי לא לפגוש משהו או מישהו שעלול להזכיר את האירוע".
מהו האפקט של הזיקוקים על מישהו שסובל מהלם קרב?
"רעש הזיקוקים מקפיץ את תחושת הסכנה במערכת הפיזיולוגית של הלום הקרב. הוא חווה שוב את החודרנות, ו'נזרק' באחת לאירוע בלי שיש לו את היכולת להסביר לעצמו שהאירוע נגמר, שהוא לא מתרחש עכשיו".
יש להניח שקיימים טריגרים רבים בחיי היום יום של נפגעי הטראומה. למה דווקא עניין הזיקוקים משמעותי כל כך?
"אחד הקשיים הגדולים בטראומה מהסוג הזה, היא שבסופו של דבר הטראומה היא תוצאה של מעשה ידי אדם. הדבר הראשון שנפגע הוא מערכת ההתקשרות, היכולת שלנו לסמוך, לתת אמון. במשך הרבה שנים לא הייתה הכרה בפגיעה הנפשית של לוחמים, וגם היום הם צריכים להיאבק כדי שיכירו בקשיים שלהם. גם כאן הפגיעה היא מעשה ידי אדם, והחוויה שלהם היא שהם הופקרו פעמיים. כולנו, כבני אדם, זקוקים להכרה במקומות הפגיעים שלנו, כי זה מה שמחזיר לנו את האמון ואת היכולת התפקודית הבריאה. הסיפור של הזיקוקים מייצג שוב את הפגיעה בתחושת הסולידריות, בערבות ההדדית, ביכולת לתת אמון בבני אדם. "החוויה של הלום הקרב היא חוויה של בדידות, של 'זר לא יבין זאת'. גם כשיש הרבה אנשים שמנסים לעזור לך, אתה לבד עם זה. כשאנחנו מבטלים את הזיקוקים אנחנו בעצם אומרים – בואו נסתכל רגע מסביב. כחברה, אנחנו צריכים להקשיב גם לקולות של המוחלשים, ובייחוד לאלה שהיו נכונים להקריב את הבריאות הנפשית או הפיזית שלהם עבורנו. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות".
איך את ממליצה להסביר לילדים למה לא יהיו זיקוקים ביום העצמאות?
"אם מדובר בילדים קטנים, אפשר להסביר שיש אנשים, וגם בעלי חיים, שמפחדים מהרעש של הזיקוקים ולכן כולנו מתחשבים בהם. לילדים גדולים יותר אפשר לספר שאנשים רבים עבדו מאוד קשה וסיכנו את עצמם כדי שנוכל לחיות כאן בביטחון, ושקולות הזיקוקים מעלים בתוכם זיכרונות קשים כמו של מלחמה או קרב. אנחנו לא רוצים להזכיר להם את זה, אנחנו רוצים שהם ישמחו איתנו, ולכן אנחנו מוותרים על הזיקוקים".
"דווקא בימים כאלה בהם כל אחד חוגג את העצמיות שלו, כשכולנו מדברים על הגשמה עצמית ועל ביטוי עצמי, צריך לעצור רגע ולזכור שאנחנו יצורים חברתיים ואנחנו חיים בתוך קונטקסט. אנחנו צריכים את ההדדיות והסולידריות כי זה החוסן שלנו כעם, ואם לא יהיה לנו חוסן בשגרה, לא יהיה לנו חוסן בחירום. חשוב שנביא בחשבון את כלל הנפשות שנמצאות בתוכנו, גם הפגועות. קל וחומר כשהן אלה שאפשרו לנו להגיע ליום החגיגי הזה".
