שיתוף הפעולה של מרכז אלה עם מועצת תנועות הנוער מעניק לצוותי ההדרכה כלים להתמודד עם מציאות של אובדן וטראומה, במיוחד לקראת יום השנה לשבעה באוקטובר
מועצת תנועות הנוער היא ארגון הגג של תנועות הנוער בישראל, המאגד כ-350 אלף ילדים ובני נוער וכ-50 אלף מדריכים צעירים ובוגרים. מאז השבעה באוקטובר פועלות התנועות בתוך מציאות חדשה: מעגלי אובדן ושכול רחבים, טראומה, פינוי, שירות מילואים ותחושת חוסר ודאות מתמשכת.
לחזק את תחושת המסוגלות
"השבעה באוקטובר זימן אתגר אחר, ראשון מסוגו ובעצימותו", אומרת טל מדר, סזמכ"לית מועצת תנועות הנוער. "הוא יצר חיבור שהתחיל סביב המבוכה, הקושי והאתגר שכולם הרגישו – ביכולת לעבד, לעכל ולהבין מה עובר עלינו".
לדבריה, כבר באותו היום התברר שצוותי ההדרכה זקוקים לשפה, לידע ולכלים שיאפשרו להם להמשיך בעשייה החינוכית גם בתוך אקלים רגיש ומורכב. שיתוף הפעולה עם מרכז אלה, בתמיכת הג'וינט, נבנה מתוך הצורך הזה. "בהתחלה עסקנו במתן תמיכה ומרחב לעיבוד למדריכים, לרכזים וגם לאנשים בקהילות שנזקקו לסיוע", מספרת טל. בהמשך התמקד הסיוע גם בבעלי תפקידים שבאו במגע עם קהילות המפונים, בתחילה בדרום ובהמשך גם בצפון, ובהטמעת כלים והמשגות בהכשרות של אנשי החינוך. "המטרה לא הייתה להפוך את המדריכים למטפלים, אלא לחזק את תחושת המסוגלות שלהם. כל הזמן הקפדנו על השיח הזה: מה בגדר חינוך ומה בגדר טיפול", מדגישה טל. "היה לנו חשוב להבין מה בתוך שפת החינוך וכלי החינוך יכול לסייע למי שנמצא בבלבול, בכעס או בחרדה, ובמקביל להגדיר גבולות ברורים".
"הפכנו את בליל החוויות למשהו שאפשר לעבוד איתו"
שר רוס, רכזת מועצת הנגב בתנועת הנוער העובד והלומד, הייתה מעורבת בהכנסת ההכשרות והליווי של מרכז אלה למחוז הנגב. היא מתארת צוותי הדרכה שפעלו באזור בו לכל חניך ולכל משפחה יש סיפור הקשור לשבעה באוקטובר. "מי שמגיע להדריך בעוטף אחרי השבעה באוקטובר יודע שהוא נכנס למקום שקרה בו משהו", היא אומרת. "יש מי שמגיע עם תחושת שליחות גדולה ורוצה להיות שם עבור החניכים, ויש מי שזה מפחיד אותו. בסוף רובם מופתעים מהמפגש עם החניכים – לפעמים מכמות הסיפורים, ולפעמים מכך שאנשים פשוט רוצים לחזור לחיות את החיים שלהם". לדבריה, המפגש עם נשות המקצוע של מרכז אלה סייע לצוותים לזהות דברים שלא תמיד עלו בשיחה רגילה. "יחד עם דינה דרור, רכזת החוסן במרכז אלה, לקחנו את כל מה שעלה מהשטח וגזרנו ממנו הכשרות. היא הביאה את הזווית של אשת המקצוע ועולמות הטיפול, ואנחנו הבאנו את הידע מעולם החינוך וההדרכה. כך הצלחנו להפוך את כל בליל החוויות למשהו שאפשר לעבוד איתו".
"הנוער הוא עוגן התקווה"
לקראת יום השנה לשבעה באוקטובר, תמר בן יהודה, תרפיסטית ומנחת קבוצות במרכז אלה, מספרת כי גם אחרי שלוש שנים התאריך עצמו נותר טעון מאוד. "זה לא טרי ומיידי, אבל היום הזה הוא טריגר מאוד חזק. כביכול חזרנו לשגרה, אבל הדברים עדיין לא לגמרי יציבים. הצוות של מרכז אלה מכין את ה'שינשינים' לקראת הטקסים והמפגשים עם החניכים, הם ילמדו איך טראומה עשויה לבוא לידי ביטוי ובעיקר איך להיות נוכחים בלי להיבהל.
"התפקיד שלהם הוא לא לטפל", תמר מסבירה. "הם צריכים לבוא עם נוכחות מכילה ואוהבת. גם אם הם לא מכירים עדיין את החניכים, כי השנה רק התחילה, הם יכולים להעביר את המסר – אנחנו פה איתכם, אנחנו מחבקים אתכם, זה באמת קשה, ואנחנו פה".
למרות האתגרים המורכבים של שלוש השנים האחרונות, טל מדר מוצאת מקום לאופטימיות ורואה בבני הנוער מקור של תקווה: "הנוער לא הכזיב. להיפך, הוא התגלה בעוצמתו ובתפארתו. אנחנו צריכים להסתכל עליהם ועל כוחות התקווה והאמונה שהם אוחזים בה. חשוב לתת מקום למרחבי עיבוד ולתמיכה כי בסופו של דבר הם יגדלו ואנחנו רוצים אותם בריאים, ולכן אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. הנוער הוא עוגן התקווה מבחינתי, וזה חוצה מגזרים. יש על מי לסמוך, אני באמת מאמינה בזה".
