מאז שפרץ המשבר, ההורים נאלצו לתמרן בין עבודה מהבית ובחוץ, דאגה ועיסוק לילדים הנמצאים שעות ארוכות בבית, סיוע לילדים בלמידה מרחוק וצרכים אישיים וזוגיים אחרים; זאת לצד, לחץ ומתח רבים, חוסר וודאות וחוסר יציבות תעסוקתית וכלכלית, בידוד וריחוק ממערכות תמיכה ומיעוט באפשרויות לאוורור וונטילציה. ניתן לאמר, כי איזון החיים שהכרנו הופר ובשל העדר היציבות והשינוי התדיר בשגרת החיים, אנו מתקשים לייצר איזון חדש באופן רציף ומתמשך.
במציאות שנוצרה, להורים לילדים צעירים אין כמעט שעות של שקט ופניות, מעט מאוד מרחב נשימה, לעצמם ולזוגיות. סיר הלחץ שנוצר מפגיש אותנו עם בעיות וקשיים בזוגיות וביחסים המשפחתיים, שעד למשבר, אוזנו או הוסתרו באיזשהו אופן על ידי שגרת החיים. למשל, בני זוג שחווים ריחוק ביחסים, יכלו "לטאטא אותו מתחת לשטיח" כשעבדו שעות רבות מחוץ לבית ונפגשו רק למספר שעות בודדות בכל יום. השהות המשותפת בבית, יחד עם מתח וחרדה שמציפים את כולנו, מעלה על פני השטח את הריחוק ומגדילה את הסיכוי לקונפליקט.
ילדים נאלצו להסתגל גם הם לשינויים רבים בשגרת חייהם: בידוד וריחוק חברתי, למידה מרחוק, העדר פעילות גופנית ושעות רבות בבית, סגירה של בילויים ומקורות הנאה שאהבו: גינות שעשועים, חוגים. ישנם כללים רבים שצריך להסתגל אליהם וכן העדר שגרה וסדר יום ברורים.
ילדים מגיבים למתח ולחרדה של הוריהם ולאופן שבו הורים מתווכים את המצב עבור הילדים. סיר הלחץ שבו כולנו נמצאים עשוי להביא להקצנה של התנהגויות מסוימות, גם אצלנו וגם אצל הילדים.
עבור הילדים, תפיסתם וחווייתם את התקופה מושפעת בעיקר ממצבם של ההורים והאווירה בבית. ילדים מגיבים למתח ולחרדה של הוריהם ולאופן שבו הורים מתווכים את המצב עבור הילדים.
סיר הלחץ שבו כולנו נמצאים עשוי להביא להקצנה של התנהגויות מסוימות, גם אצלנו וגם אצל הילדים. בני אדם נוטים להקצין דפוסים קיימים בעת משבר, ילדים שהיו אנרגטיים יהפכו לחסרי שקט, ילדים שהיו ביישנים עלולים להפוך למסוגרים. אצל חלק מהילדים נראה גם התנהגות רגרסיבית: הרטבה בלילה, סף תסכול נמוך ובכי, הצמדות להורה ועוד. חשוב לזכור שהתנהגויות אלו הן בגדר "תגובה נורמלית למצב לא נורמלי". במצבים של תגובות חריפות כגון: הסתגרות והימנעות קיצונית, אלימות והתקפי זעם, דיכאון והתקפי חרדה, ניתן ומומלץ לפנות לטיפול.
אל מול האתגרים הרבים הללו, ניצבים ההורים עם כוונות ורצון כנים, להגן על ילדיהם ועל משפחתם בתקופה משברית זו.
אז איך בכל זאת ניתן לייצר "איים" שקטים ובטוחים בתוך הסערה?
אמנם קשה כרגע לדמיין את הסוף אך התקופה הזו תסתיים. בעוד כמה שנים, כשתזכרו בימים המשוגעים האלו, כיצד הייתם רוצים לזכור את ההתמודדות שלכם במבט לאחור? מהם הזיכרונות שהייתם רוצים שיישארו לכם ולילדים שלכם? מה חשוב לכם לדעתם שהתקיים בימים האלו בביתכם? תנו לתשובות לשאלות האלה להנחות אתכם בחשיבה ובתכנון ההתמודדות שלכם בתקופה הזו. אם העקרונות החשובים לכם יצליחו להתקיים, הקשיים והמצוקות יהפכו לשוליים וקטנים יותר.
- הכרה בקושי: ראשית כל, הכירו בכך שהתקופה היא תקופה קשה ומשברית עבורכם והן עבור הילדים. ההכרה הזו הינה חשובה על מנת למסגר את הקשיים ולראות אותם כחלק מההקשר הרחב שבו הם נמצאים. ההקשר מנרמל את הקשיים והתגובות שלנו אליהם ונותן להם לגיטימציה.
- חמלה עצמית ואמפטיה: היו אמפטיים וסלחנים כלפי עצמכם, בני זוגכם וכלפי הילדים. בתקופה הקשה הזו, אתם מנסים לעשות כמיטב יכולתכם על מנת להתמודד עם האתגרים הרבים שנקלעתם לתוכם, ללא בחירה או רצון. בתוך סיר הלחץ לעתים יעשו טעויות, דברים ישמטו, גבולות יחצו, זה טבעי ומובן כחלק מהתמודדות קשה ומתמשכת.
- איזון וויסות: הקדישו מחשבה בנוגע למה מחזיר לכם את הכוחות בימים רגילים? מה מספק חמצן לכם? לזוגיות? לילדים? כיצד את מאזנים את הקשיים והמתח בשגרה? חלק מהדברים לא ניתנים כרגע ליישום: ישיבה בבתי קפה ומסעדות, נסיעות לחו"ל וכו', אך ניתן לחשוב מהם הדברים האפשריים הקרובים ביותר לאותן פעילויות: פיקניק זוגי, טיולים בטבע, שיחות מלב אל לב עם חברים, ארוחות משפחתיות ועוד. בתוך התנאים הקיימים והמגבלות, מה יכול להטעין אתכם? לחזק? לקרב?
- יצירת שגרה חדשה: סדר היום, הרגלי החיים שלנו והדפוסים היום יומיים מספקים לנו בטחון, וויסות רגשי ומבססים עבורנו עוגן משמעותי לתפקוד. השגרה שהכרנו נלקחה מאתנו וכעת עלינו לנסות לייצר ולבנות שגרה חדשה. חשבו מה חשוב לכם שייכלל בשגרה החדשה של המשפחה בימי קורונה, ארוחות משותפות? זמן בילוי מחוץ לבית? זמן פרטי? ניתן ורצוי לשתף את הילדים בבניית סדר היום / השבוע החדש של המשפחה.
ובכל מצב, זכרו שאנחנו כאן עבורכם. צוות המכון הטיפולי כולל מטפלים זוגיים ומשפחתיים, ניתן לפנות אלינו לקבלת סיוע וייעוץ בכל עת.
