הצוות המקצועי של מרכז אלה יצא להעניק סיוע נפשי ראשוני לנפגעי נפילת הטיל בזרזיר
ב- 12.3.26 פגיעה ישירה של טיל ביישוב הבדואי זרזיר בגליל גרמה נזק רב למבנים ולעשרות פצועים, רובם באורח קל. בניינים רבים נפגעו, והותירו את הדיירים ללא קורת גג. צוות מטפלות ממרכז אלה פגש את המשפחות שפונו מהבתים לצורך מתן תמיכה נפשית ראשונית.
"הסתובבתי בזרזיר וראיתי את הנזקים של פגיעת הטיל – כמעט כל הבתים ביישוב נפגעו", מספרת חיתאם קיס, פסיכותרפיסטית, מלווה רוחנית ומטפלת באובדן במרכז אלה. "הגעתי לאיזור יומיים אחרי הפגיעה, ופגשתי את המשפחות במבנה של בית ספר שיש בו מרחבים מוגנים. היו שם המון אנשים והם היו מוצפים רגשית. רובם לא רגילים לקבל תמיכה, אבל הייתה היענות גבוהה וישבנו שם במשך שעות עם המון אנשים".
מה בעצם קורה בהתערבות ראשונית אחרי אירוע משברי?
"לפני הכול אני מבהירה לאדם שיושב איתי שמה שעובר עליו זה טבעי, שהתגובות שלו ושל הסובבים אותו נורמליות, כדי שלא ייבהל. אחר כך אני עוזרת לו למצוא את מקורות הכוח שלו בכל מיני דרכים – למשל אירועים שקרו לו בעבר והוא הצליח להתמודד איתם, או אמונה באלוהים, או אמונה בכוחו של הצבא לשמור עלינו. אני מנסה גם לתת תקווה ולדבר על היום שאחרי המלחמה. עצם העובדה שהגענו לשם, גם זה לא היה מובן מאליו: נסענו כשעה בדרכים למרות הסכנה, וכך בעצם הראינו שאפשר להמשיך הלאה, בעדינות ובזהירות".
יש מקרים שנצרבו לך בזיכרון?
"ישבתי עם ילד שבית המשפחה שלו נהרס ואחת מבנות המשפחה נפצעה קשה. הוא שיחק בבובות ונראה היה שהוא מנסה להשמיד אותן. הפחד שלו מלאבד את המשפחה שלו השתקף במשחק, כשהוא ניסה להשיג שליטה בסיטואציה. שאלתי אותו אם הוא מפחד לגורלה של המשפחה והוא אמר שכן. אמרתי לו שזה טבעי, והייתה לנו שיחה מאוד מעניינת. פגשתי גם אמא שלא הצליחה להתמודד עם החרדות של הבת שלה. ישבתי עם הבת וביקשתי ממנה לצייר את התחושות שלה. היא אמרה לי – 'רק את יכולה להסביר לאמא מה אני עוברת ולקחת אותי ברצינות'. בסך הכול היו לה בקשות פשוטות, אבל לפעמים הקושי לקבל את המצוקה הוא אצל ההורים, ולא אצל הילד".
גם ג'מילה עומרי, פסיכותרפיסטית דינאמית ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת במרכז אלה, הגיעה לספק מענה נפשי ראשוני לתושבי זרזיר. "פגשתי כמה משפחות שפונו למלון בנצרת", היא מספרת. "בהתחלה ישבתי עם ההורים כדי לוודא שיהיו מסונכרנים, שיעבירו מסרים דומים לילדים בתקופה הרגישה הזאת. אחר כך ישבתי עם כל אחד מבני המשפחה בנפרד".
מה עובר על אנשים שאיבדו את הבית שלהם?
"בית זה עוגן, בית נותן תחושת ביטחון, וכשהבית נפגע הכול מתערער. יש קושי נפשי ויש המון בירוקרטיה, ועולה שם הרבה לחץ, פחד ואי ידיעה. בין הפגישה הראשונה לשנייה ראיתי התאוששות קלה מההלם הראשוני, אנשים מתחילים קצת להסתכל לצדדים ולחשוב על העבודה, בית הספר, איך החיים ייראו עכשיו".
איך את מרגישה כשאת חוזרת הביתה מיום עבודה כזה?
"רגשות מעורבים. מצד אחד מאוד צר לי עליהם ועל מה שהם עוברים, זה ממש סרט אימה. מצד שני אני מרגישה שהתמיכה הראשונית שאנחנו נותנות היא חיונית. גם אנשים שמצהירים שהם לא צריכים עזרה, מגלים שהם מאוד זקוקים לזה. זה חיוני, כי זה יכול למנוע טראומה. אני מרגישה שיש חשיבות לעבודה שלי, וזה משמעותי".
