שחר מזרחי, מטפל נפשי באמצעות דרמה תרפיה, מספר על קבוצת התמיכה הייחודית שהוקמה במרכז אלה לבני ובנות הזוג של נרצחי מסיבת הנובה
בשבעה באוקטובר 2023, 364 ממשתתפי מסיבת הנובה נרצחו באכזריות על ידי מחבלי חמאס. רובם היו צעירים, חלקם היו בזוגיות, ורבים מהם הותירו אחריהם בני ובנות זוג המומים. כחלק מהסיוע הנפשי לקהלים רבים שחוו אובדן, טראומה ומשבר בעקבות טבח השבעה באוקטובר, הקימה עמותת מרכז אלה שתי קבוצות תמיכה לבני ובנות הזוג של נרצחי המסיבה. שחר מזרחי, שהנחה את אחת הקבוצות, מספר מה עבר על בני הזוג שנותרו ואיך הקבוצה סייעה להם בהתמודדות עם האובדן.
"הם נזכרו שהיו להם חיים לפני"
"התחלנו את המפגשים בנובמבר 23 וסיימנו ביולי 24", מספר שחר. "התקיימו 30 מפגשים, אחת לשבוע למשך שעתיים, והשתתפו בהם תשעה אנשים, שבע נשים ושני גברים. כולם בני ובנות זוג של נרצחי הנובה, רובם בזוגיות לא רשמית – רק אחת הייתה נשואה. זה היה למעשה טיפול קבוצתי עם אלמנטים של תמיכה. הפוקוס בקבוצה היה עליהם, על המשתתפים שנמצאים בקבוצה, על ההתמודדויות שלהם, על הכוחות שלהם וגם על הקשר שלהם עם בני ובנות הזוג לשעבר".
ספר קצת על התהליך שעברת איתם.
"בהתחלה עבדנו בעיקר על היכרות. המפגש הראשון היה באווירה של התלכדות ואפילו כיף, חלקם צחקו. הם נזכרו שהיו להם חיים לפני, שעכשיו הם חווים שבר מאוד גדול ושישנה התקווה שגם יהיו להם חיים בהמשך. המשמעות היא שאפשר לעצור לרגע, להיזכר מי אני, להיזכר בכוחות שלי, במה שיש לי לתת. זה מאוד משמעותי.
"במפגש השני התחלנו להכיר את הקשרים שהיו, את מערכות היחסים. את מי איבדתי, מה איבדתי, מה חסר לי, מה משמעותי לי. עבדנו על עוגנים: איזה כוחות יש לי, איך אני יכול להיעזר באנשים בקבוצה".
"הוצאנו כעסים באופן פיזי ממש"
מה קרה בתוך המפגשים?
"מעבר לשיחות דינמיות שמתרחשות בכל קבוצה, עבדנו עם מגוון כלים כמו דרמה, מוזיקה, אמנות פלסטית, תנועה וכתיבה. הם יכלו, למשל, לפסל את מערכת היחסים, ליצור קולאז' או לבחור תמונה שמביעה את התחושות סביב האובדן. עבדנו על העוגנים שלהם דרך האמנות והייתה גם עבודה עם הגוף, הוצאנו כעסים וזעם באופן פיזי ממש".
מה היתרון של טיפול כזה במסגרת קבוצתית?
"נוצרו קשרים מאוד מיוחדים בין המשתתפים, אפשר היה לראות שהביחד עושה להם טוב. הדיאלוגים ביניהם היו מאוד משמעותיים. הייתה, למשל, מישהי שבשלב מסוים נכנסה לזוגיות חדשה, ושאלו אותה שאלות על זה. היא אמרה – 'לא האמנתי שזה יכול להיות טוב יותר מהזוגיות הקודמת', וזה פתאום פתח להם פתח, הם הרגישו שיש תקווה".
בוודאי יש קושי להיכנס לזוגיות חדשה אחרי שחווים אובדן כל כך אכזרי.
"נכון. היו גם מחשבות של 'מי ירצה אותנו, אנחנו אנשים עם תיק", למול מחשבות של 'איך אפשר להמשיך הלאה לפרק ב". הצעתי להם הסתכלות נוספת, שהם לא פרק ב' – כי את הספר הראשון הם לא סיימו, ויהיה להם ספר חדש. זה דימוי שהלך איתם: הם ימצאו ספר חדש. אני חושב שזה היה מאוד משמעותי עבורם, להבין שהם לא פגומים, הם לא נטל. אני בעצמי נשוי לאדם שאיבד את בן הזוג שלו למחלה לפני 20 שנה, והם השליכו עלי: הנה, הוא בעצם הספר החדש. זה אפשרי וזה קורה".
האובדן הוא לא כל הסיפור שלהם
הם הביעו חשש מזוגיות חדשה בהיבט של 'מה יגידו'?
"כן, הפחד הזה היה מאוד נוכח בקבוצה. לא כל התגובות בסביבה שלהם היו אוהדות, למשל, לאחר מספר מפגשים אחד המשתתפים סיפר שהוא הולך לשתות בפאב, כמו שנהג לעשות בחייו גם לפני, וממש פחד שיגידו עליו שהוא המשיך הלאה. הוא אמר – אני רוצה להחזיר לעצמי את איכות החיים שלי, אני רוצה לחזור לשתות בירה בבר. זה דבר כל כך לגיטימי, להחזיר לעצמו שליטה. היו כמה שנכנסו לזוגיות כבר במהלך הקבוצה, וחששו לעדכן את המשפחה של בן הזוג שנרצח. הם צעירים, זה גיל כזה שהכול חשוף באינסטגרם ובפייסבוק, והם הקפידו להסתיר. זה מעלה אתגרים נוספים".
איך התרשמת מהמשתתפים במפגשים האחרונים של הקבוצה?
"עדיין נותרה מורכבות והיא משתנה מאחד לשני. יש כמה שכבר נכנסו לזוגיות חדשה, יש כאלה שחזרו לחיים ויצאו לבלות. הם למדו לקבל עזרה ולהבין שהאובדן הוא לא כל הסיפור שלהם, אלא חלק מהסיפור שלהם. שזה לא מה שיצבע את החיים שלהם. אני שומע מהם, אני מרגיש שהם על המסלול, ואפילו אמרתי להם שאני רוצה לבוא לחתונות שלהם. יש לנו הרבה סיבות לכאוב, צריך למצוא גם סיבות לשמוח. במדינה שלנו זה חשוב, וצריך לפעמים לחפש את זה".
