בני המשפחה של החטופים מהמעגל השני והשלישי חווים קושי עצום, אך הכאב שלהם נותר לעתים שקוף. אנחנו כאן גם עבורם
בני המשפחה המורחבת של החטופים – דודים, בני דודים, סבים וסבתות, וגם מעגלי החברים – מתמודדים מזה שנה וארבעה חודשים עם משימה מורכבת. הם תומכים במשפחה הגרעינית של החטופים, משתתפים במאבק להשבת יקיריהם הביתה וגם מתמודדים בעצמם עם חוסר הוודאות, הגעגועים והכאב.
התמודדות עם כאב שקוף
הצוות המקצועי של מרכז אלה זיהה את הצורך בתמיכה בקרב המעגלים המקיפים את משפחות החטופים. התחושה היא שהכאב שלהם שקוף ולא מקבל מענה. עם חתימת ההסכם לשחרור החטופים (שלב א'), התקיים מפגש זום ייחודי למעגל השני והשלישי של משפחות החטופים בשיתוף מרכז אלה ו"נמל מבטחים" מבין מכון מפרשים, האקדמית תל אביב יפו. כמו כן, הוקמו קבוצות תמיכה המיועדות למעגלים המקיפים את משפחות החטופים. במקביל, צוות מרכז אלה פוגש את בני המשפחה המורחבת ואת החברים ומלווה אותם בטיפולים פרטניים.
"זה הפך את עולמו"
"אחד המטופלים שלי שבן דודו נחטף בשבעה באוקטובר הפסיק לעבוד", מספרת ד"ר אריאלה זאבי, מטפלת במרכז אלה. "הוא התמסר לחלוטין למאבק להשבת בן דודו ותפקד בבית באופן חלקי ביותר. הוא חווה המון קושי, עצבים ותחושת חוסר אונים. לאחרונה הוא נאלץ לנסות לחזור לשוק העבודה עקב לחץ כלכלי בבית. זה הפך את עולמו ועורר אצלו המון מתח". אריאלה מספרת שמאז החטיפה ועד שבן דודו חזר לאחרונה מהשבי במסגרת ההסכם, התמודד אותו מטופל עם אתגרים מורכבים. "ההשתתפות שלו במאבק השפיעה על ההתנהגות שלו בבית. הוא חווה דיסוננס בין הרצון שלו לעשות הכול למען השבת בן דודו לבין הצורך לתפקד בחיים ה'רגילים'. ההתמודדות עם חוסר הוודאות קשה מאוד. לקראת חזרתו של בן הדוד הביתה המתח רק הלך וגבר, כי לא היה ברור אם הוא בחיים".
זר לא יבין זאת
שחר מזרחי, מטפל נפשי באמצעות דרמה תרפיה במרכז אלה, מספר: "אחד מהמטופלים שלי איבד את בן דודו בשבעה באוקטובר, וגופתו מוחזקת בעזה. קשה לו לבקש תמיכה, כי הוא מרגיש שזר לא יבין זאת. כשהוא מגיע למשפחה הגרעינית ורואה כמה קשה להם, הוא חושב – מי אני שאתלונן. גם החברים והאנשים שמקיפים אותו מאבדים סבלנות בהדרגה ומשדרים לו שהוא צריך להמשיך הלאה. הרי הוא 'רק בן דוד', קרבה מדרגה שנייה, למה הוא עדיין בזה? הוא מפחד 'ליפול' על אנשים, להכביד על המשפחה. הוא חושב – להם יש זכות לכאוב, מי אני בכלל?
"המעגל השני והשלישי הם חלק ממשפחות החטופים. החיים שלהם לא ממשיכים כרגיל, ויש תנודות: לפעמים יש ניסיון להמשיך בחיים, אבל אז קורה משהו – פתאום מתעורר איזשהו זיכרון, פתאום הם אוכלים משהו ונזכרים שהם אכלו את זה איתו. יש אירועים משמעותיים, ימי הולדת, וההיעדר מאוד נוכח".
הטיפול הוא עוגן של יציבות
רונה אקרמן, סמנכ"לית קשרי חוץ ופיתוח עסקי במרכז אלה, עו"ס MSW ופסיכותרפיסטית, מנחה בין השאר את קבוצות התמיכה לבני המשפחה מהמעגל השני והשלישי. "עבור בני המשפחה שמתמודדים עם עמימות מתמשכת, הטיפול הוא עוגן של יציבות", היא מסבירה. "מעצם היותו מעוגן בלו"ז פעם בשבוע, נוצרים יחסים יציבים, נוצר קשר מתמשך שריר וקיים שיש בו משהו מרפא. למסגרת המארגנת הטיפולית בתקופה הזאת יש חשיבות. בני המשפחה מיטלטלים בין תקווה לייאוש, בין דיווחים על עסקה לדיווחים שאין עסקה, ובתוך זה יש משהו אחד שהוא יציב – הטיפול".
כך נוכל, כציבור, לתמוך בבני המשפחה
"הקבוצות מספקות מקום בטוח לחלוק רגשות מורכבים. הן מאפשרות לקבל תמיכה מאנשים שחווים אתגרים דומים ולפתח מנגנוני התמודדות יעילים. המשתתפים מספרים שבמרחבים הציבוריים קולם לא תמיד נשמע", אומרת רונה אקרמן. "חשוב שנכיר בכך שגם בני המשפחה מהמעגל השני והשלישי. גם החברים הקרובים מרגישים שהחיים שלהם נעצרו. כדאי להתעניין בהם, לדרוש בשלומם ולהבין שהם עלולים לבטא את הקושי שלהם בהתנהגות שונה מהרגיל – תשישות, עצבות, עצבנות ועוד. עלינו לגלות סבלנות וסובלנות, נציע עזרה ונשאל למה הם זקוקים בתקופה הזו". ד"ר אריאלה זאבי מוסיפה: "כציבור, עלינו לשים לב למעגלים שמקיפים את המשפחה הגרעינית של החטופים. חלקם מאוד פעילים, ואנחנו פחות יודעים לראות אותם. אנחנו צריכים להסתכל עליהם, לדעת להוקיר אותם, להעריך אותם ולתמוך בהם".
