הצוות המקצועי של מרכז אלה יוזם ומפעיל קבוצות תמיכה במגוון נושאים, עבור אנשים המתמודדים עם אובדן ומשברי חיים. חלק מהקבוצות מתקיימות במסגרת תכנית הסיוע של משרד הרווחה והביטחון החברתי, המסבסדת תמיכה נפשית למשפחות שחוו אובדן פתאומי עקב רצח, תאונת דרכים או התאבדות. קבוצה אחת מיוחדת במינה יצאה לדרכה בנובמבר 2022 במרכז הסיוע בחיפה, ביוזמתה של עו"ס עינב בן מאיר: קבוצת תמיכה להתמודדות עם אובדן בשיטת ימימה. "אני תלמידה של שיטת ימימה כבר למעלה משנתיים", מספרת עינב, "ובכל פעם שאני נכנסת למשפחה שמתמודדת עם אובדן טרי ופתאומי ופוגשת בתהום שנפערה, יש לי משאלת לב שיכירו את התכנים של ימימה. אני יודעת שהתכנים האלה יכולים לסייע לכולם, בעיקר סביב משברים. העליתי את המשאלה הזו מול מנהלי תכנית הסיוע, משרד הרווחה והביטחון החברתי ומרכז אלה, ולשמחתי הם באו לקראתי והקבוצה יצאה לדרך".
כלים פרקטיים להתמודדות עם האובדן
חיפוש זריז בגוגל על שיטת ימימה מעלה תוצאות כמו "חשיבה הכרתית", "התבוננות פנימית", "שיפור עצמי" – אך בניגוד למצופה, התכנים המועברים בקבוצה אינם רק תאורטיים ומופשטים, אלא מעניקים למשתתפות כלים פרקטיים להתמודדות עם האובדן. את הקבוצה מנחה איילת הדר, מורה ותיקה לשיטת ימימה, שממחישה במילים פשוטות את התהליך שעוברות הנשים בקבוצה: "מה שאנחנו עושות כאן זה כמו מעקף: אם נשווה את זה לתקליטי ויניל של פעם, זה לא שאנחנו מקרצפות את מה שמופיע על התקליט אלא חורטות חריטות חדשות באמצעות הכלים וההבנות שאנחנו לומדות ומתרגלות. זה מאוד יישומי. כל אחת לוקחת כלי שהתקרב אליה במהלך הלימוד, מיישמת אותו במהלך השבוע ואז מגיעה ומשתפת: עבדתי עם הכלי הזה וזו הייתה התוצאה. התוצאה בונה ציר כוח, ויוצרת הפרדה בין האובדן לבין החיים".
"כאן אני מרשה לעצמי לנשום"
בקבוצה משתתפות נשים שחוו אובדן פתאומי של בן או בת משפחה. עליזה איבדה את בנה הבכור, אדם מיוחד של לב ורוח שהיה בן 43 במותו, כשנדקר במהלך ריצה על חוף הים. עליזה מספרת: "אני מגיעה לקבוצה בימי חמישי ואני קוראת לזה גן עדן. כשאיילת שואלת איך היה היום שלי, אני מספרת סיפור שגרתי שקרה לי בבוקר, ותוך כדי שיחה היא מכניסה את הכלים של ימימה. כל סיפור שנראה קטן וחסר משמעות, כאן הוא גדול. איילת מעלה שאלות ותובנות – איך הייתי יכולה לשנות, איך לא לקחת ללב, איך לאזן את ההכרה, איך לדבר ולהבין את הזולת, וזה וואו. אני מחכה לימי חמישי כדי להגיע לפה. כאן כולן מבינות אותי, וכאן אני מרשה לעצמי לנשום".
אי של יציבות
דנה איבדה את אחיה לפני כשלוש שנים, בחור צעיר, מוכשר ועדין נפש, ששם קץ לחייו לאחר התמודדות ארוכת שנים עם כאב וסבל. דנה מספרת כי במהלך שלוש השנים הראשונות לא העזה להתקרב לטיפול מרוב כאב. "לפני פחות משנה נחשפתי לעמותת מרכז אלה, וכשראיתי שנפתחת קבוצה לנשים שכולות בשיטת ימימה לא ידעתי מה זה אומר – אבל באתי. הקבוצה הזאת הפכה למשפחה, לאי של יציבות בחיים שלי. לא האמנתי שאפשר לקבל כל כך הרבה כלים, אני כל הזמן חושבת שכל אדם צריך את הידע הזה, אני בכלל לא מבינה איך יכול להתקיים מפגש כזה בלי שיטת ימימה. כאן אנחנו חוות את השכול והכאב, אבל יוצאות עם כלים, ולא רק מפורקות לגורמים".
"זה נכס שאי אפשר לתאר אותו"
טל איבדה את בתה הבכורה בת ה-17 לפני כשש שנים עקב מחלת הסרטן, ולפני כשנתיים איבדה בפתאומיות את אביה, עורך דין אהוב ומוערך, כשנרצח על מרפסת ביתו. טל מגיעה לקבוצה מדי יום חמישי ונעזרת בכלים של שיטת ימימה: "הכלי הכי גדול שקיבלתי כאן הוא שברגעים של סערת רגשות, ברגעים בהם הכול רוחש וכואב ומפחיד, אני לומדת להיעזר בחשיבה, לחבר בין הלב לראש. להבין מה מתחולל בתוכי ולמה, להבין את הצורך ב'הפרדת שדות', להעניק לעצמי את חום הלב לו אני זקוקה ולקחת מידת רוחק מהסיטואציה. וזה מרגיע. כשמגיע רגע של נפילה ועולה חוויה של חוסר אונים, אני נזכרת שיש לי כלים להיעזר בהם. אני לוקחת נשימה ארוכה, רואה את איילת בעיני רוחי, מפעילה טכניקות שהיא לימדה, וזה עובד. הייתי בכמה קבוצות תמיכה, אבל כאן זה שונה לגמרי, זה נכס שאי אפשר לתאר אותו. כשסיפרתי לבעלי על הקבוצה, הוא אמר לי – אבל אף אחד לא יחזיר לך את הבת שלך, ועניתי לו – נכון, אבל אני אדע להתמודד עם זה שהיא לא פה".
"שאלתי את עצמי מה ימימה הייתה אומרת"
ניקי איבדה את נכדה הצעיר, ילד נבון, רגיש וביישן, מוכשר ובעל חלומות, ששם קץ לחייו בהיותו בן 13 בלבד. "לצערי זו לא הקבוצה הראשונה שאני מגיעה אליה", ניקי מספרת. "עקב אסון קודם במשפחה הצטרפתי לקבוצה אחרת שמאוד עזרה לי, אבל ההבדל הוא שכאן יש גם את הלימוד. לפני כמה ימים נקלעתי למצב מסוים והסביבה תסכלה אותי ולא יכולתי להכיל את זה, ואז שאלתי את עצמי מה ימימה הייתה אומרת והסתדרו לי המחשבות. אני יכולה רק להחמיא לאיילת ולעינב, אני אוהבת את הקבוצה ומחכה למפגשים האלה".
"בקבוצה, המשתתפות מקבלות כלים וכל אחת מתחברת אליהם מהמקום שלה", מספרת איילת, מנחת הקבוצה. "הקבוצה היא כמו קהילה, יש בה משהו שמאפשר המשך של קשר גם מחוץ לקבוצה, יש לנו שפה שלא הייתה לנו קודם". עינב, שיזמה את הפרויקט, מספרת שבתחילה אושרו כפיילוט 15 מפגשים, אך לאור ההצלחה תיפגש הקבוצה למשך שנה שלמה: "קיבלנו אישור ממשרד הרווחה והביטחון החברתי להוסיף מפגשים, ואני מלאת הערכה".
