חדשות, חידושים ועידכונים בניוזלטר של אלה

רוצים לקבל את הניוזלטר שלנו? מלאו פרטים

לא ספאם. ניוזלטר - הירשמו!

תודה רבה
הבקשה לא הגיעה... משהו לא תקין
צילום: אלבום משפחתי

להנציח את הילדה שאיננה

מרכזי סיוע

טל מדינה, עו"ס ממרכז אלה, מספרת על תפקיד ההנצחה בתהליך ההשלמה עם אובדן ילד, ושירה קאפח, שאיבדה את ביתה בתאונה טראגית, מספרת על פרויקט הנצחה מעורר השראה

לא בכדי אובדן פתאומי של ילד מכונה "הגרוע מכל". מדובר באירוע המנוגד להתנהלות הטבעית המוכרת לנו, לפיה הילד נפרד מהוריו בגיל זקנה. אובדן ילד מעמיד את ההורה בפני התמודדות קשה מנשוא, ותהליך ההתאוששות והחזרה לשגרת חיים הוא איטי, מורכב וכואב. טל מדינה, עו"ס ממרכז אלה, עובדת במרכז הסיוע בירושלים ומלווה משפחות שאיבדו את יקיריהן באופן פתאומי. "כשמאבדים ילד מאבדים דברים נוספים", היא מספרת. "מאבדים את הזהות, מאבדים תפקיד. ליוויתי, למשל, אמא שאיבדה את ביתה היחידה ודיברה על זה שהיא רוצה לאמץ ילד. בעקבות אובדן ילד מתעורר צורך לחפש איזושהי משמעות, משהו שיעזור להתמודד עם השבר הנורא, והנצחה היא אחת הדרכים לעשות זאת. ליוויתי משפחה שהנציחה את הבן על-ידי הקמת פארק על שמו, משפחה אחרת הקימה גינה, לפעמים מדובר בספסל, ספרייה, מצפה או אנדרטה. ההנצחה היא חלק מתהליך קבלת האובדן וההטמעה של האבל ושל האין".

טיול שהסתיים באסון

שירה קאפח איבדה את ביתה רוני ז"ל באפריל 2021 בתאונה טראגית. רוני הייתה דמות משמעותית במשפחתה וביישוב מגוריה אלון, ומאז מותה משקיעה שירה מאמצים רבים בהנצחתה ובשימור המורשת שלה. "בעלי לקח שניים מתוך חמשת ילדינו לטיול", היא מספרת על נסיבות מותה של הבת. "הם נסעו ברכב שטח ממוגן ששייך ליחידת חילוץ, רכב שהוא מכיר היטב. הילדים היו חגורים, עם משקפיים נגד אבק ואטמי אוזניים. רגע לפני שהם חזרו הביתה הילדים ביקשו להמשיך בשטח, ואז הם התהפכו בירידה והתגלגלו המון פעמים. כשהגיעו למטה, רוני לא הייתה ברכב. היא עפה ממנו למרות שהייתה חגורה, ונהרגה. בעלי והבן הקטן נפצעו קל. רוני הייתה בת 11 ושלושה חודשים".

היה בה הכול

"רוני הייתה ילדה מושלמת", מספרת שירה. "אמרתי את זה עוד בחייה. היא הייתה ילדה מחוננת, חכמה, חברותית, יצירתית, עם המון כוחות. מגיל קטן אמרנו לה – תגידי 'אני רוני, ואני יכולה הכול'. היא שיננה את זה המון, וזו הפכה להיות האמת שלה. היא גדלה כבת בין בנים, כי יש לי שני בנים שנולדו לפניה ושניים שנולדו אחריה, אז מצד אחד היא הייתה בת שאוהבת שמלות ומצד שני היא הייתה בחוג התגוננות רחוב, שיחקה במשחקים של בנים ולא פחדה מבנים. בבית הספר ידעו שלא מתעסקים איתה. חודשיים לפני מותה היא התחילה להתנדב בחוות סוסים. היה בה הכול, איזון נורא יפה".

מחשבות על הנצחה

מיד לאחר מותה של רוני החלה שירה לחשוב על דרכים להנצחתה. "די מהר עלו לנו כל מיני רעיונות, אבל צריך הרבה אנרגיה בשביל זה, ואחרי אירוע כזה צריך אנרגיה להמון דברים אחרים – לשיקום המשפחה, לפרנסה וגם להתאוששות אישית, אז בינתיים עשינו רק חלק ממה שתכננו. רוני קראה המון ספרים, וקראה מהר. היא למדה לקרוא נורא מוקדם, ובגן חובה כבר קראה את הארי פוטר. היא לא הצליחה להבין איך יש ילדים שלא אוהבים לקרוא, והיא תמיד אמרה שאם מישהו לא אוהב לקרוא זה סימן שהוא לא קרא את הספר הנכון. היא ידעה להתאים ספרים לילדים, והמון ילדים התחילו לקרוא בזכותה ונכנסו לעולם הקריאה".

להגשים את החלום של רוני

כדי להמשיך את דרכה של רוני, החליטה המשפחה לתרום לספריות המקומיות ספרים שרוני אהבה, ולציין על גבי הספרים את ההמלצה האישית של רוני. "יצרנו מדבקות עם איור של הפנים של רוני, ועל כל הספרים שתרמנו מופיעה המדבקה עם הסבר לכך שמדובר בהמלצה שלה".

בנוסף לפרויקט המלצות הספרים, החליטה האם להגשים את חלומה של רוני. "רוני כתבה ספרים וסיפורים, והחלום שלה היה להיות סופרת מפורסמת. ממש אחרי השבעה, לפני שחזרתי לעבוד, הקלדתי את כל הסיפורים שלה שהצלחתי למצוא בחדר. מצאתי סיפור שהיא סיפרה לנו כשישבנו לאכול ארוחת ערב: נתנו לה שתי מילים אקראיות, והיא המציאה סיפור מדהים, מצחיק, מותח. אמרתי לה – תקשיבי, את חייבת לכתוב את הסיפור הזה, הוא מהמם. אחרי שהיא נהרגה, כשחיפשתי בחדר מצאתי את הסיפור, ואני מוציאה אותו לאור כספר ילדים. עבדתי עם דלית לב, עורכת ספרי ילדים מצוינת, וכריסטינה קדמון, מאיירת מדהימה. אנחנו בשלבים מתקדמים. הספר יופץ בכל החנויות ונעשה לו יחסי ציבור מאסיביים מאוד. אני אשלם למי שצריך, אני אתראיין, אעשה כל מה שצריך כדי לקדם את הספר".

רוני קאפח ז"ל. צילום: אלבום משפחתי

היא תהיה סופרת מפורסמת

שירה מספרת שהיא לא הטיפוס שמתראיין ומצטלם, אבל הרצון להגשים את חלומה של רוני גרם לה לצאת מאזור הנוחות. "הספר הזה, זה משהו שאני יכולה לעשות בשבילה גם היום. אני לא יכולה לחבק אותה, אני לא יכולה להכין לה סנדוויץ' בבוקר ולהסיע אותה לחברות, אבל את החלום הזה אני יכולה להגשים עבורה. זה סוג של אימהות פעילה שאני יכולה לקיים בנסיבות האלה. אני בקשר גם עם חו"ל, הספר יתורגם ויגיע להמון בתים. היא תהיה סופרת מפורסמת".

בזכותך ובשבילך

שירה, העוסקת בעצמה בעבודה סוציאלית, יודעת לנתח את המשמעות של ההנצחה עבורה. "אני עושה את זה בשבילה, אבל גם בשבילי. זה שילוב. אנחנו רוצים להיות הורים טובים לילדים שלנו, אבל זה לא לגמרי אלטרואיסטי. זה נותן לי אנרגיות, זה מפגיש אותי עם דברים חדשים שאף פעם לא היו חלק מהחיים שלי, זה חשף אותי לעולם הזה של הוצאה לאור ולנשים מדהימות שלא הייתי פוגשת בדרך אחרת. כשאני יוצאת מאזור הנוחות שלי אני אומרת בראש לרוני – זה בזכותך ובשבילך".

לא רק למשפחה

פרויקט הנצחה נוסף, הפעם ביוזמת אביה של רוני, יצא לאחרונה לדרך. "עד עכשיו הוא לא היה פעיל כל כך בפרויקטים, זה קשה לו", מספרת שירה. "אבל עכשיו הוא התחיל משהו שדיברנו עליו מההתחלה. יש עץ בגן השעשועים שליד הבית שלנו, שבאופן קבוע היא הייתה מטפסת עליו. לפעמים היא הייתה מפטפטת עם הורים שעמדו שם ונדנדו את הילדים בנדנדה, והשכנים אומרים לנו שכשהם עוברים שם הם מחפשים את רוני. אנחנו רוצים לבנות שם בית על העץ. זו נוכחות נראית". גם החברות של רוני הרגישו צורך להנציח את זכרה, ויזמו פרויקט של הכנת שמיכת טלאים, מעין פרוכת, שמיועדת לשמש בזמן קריאת הנשים בתורה. "בעלי לימד את הילדים קריאה בתורה בהגייה ובטעמים תימניים מגיל קטן", מספרת שירה. "רוני עלתה לתורה וקראה את שישי כשהיא הייתה עוד בגן חובה. זו הייתה יוזמה שלה, ומאז יותר ויותר נשים וילדות העזו לעשות את זה. זה פרויקט של החברות שלה, גם להן יש צורך להנציח. הנצחה זה לא רק למשפחה".

לתת מקום לאובדן

לרוב, ההתעסקות סביב ההנצחה אינטנסיבית יותר בתחילת הדרך ופוחתת בהדרגה, כשפרויקט ההנצחה הופך מעיסוק עיקרי לעיסוק צדדי המאפשר לחזור לשגרת החיים, לצד הכאב על האובדן. לעתים הפעילות נשארת במינון נמוך יותר לטווח הארוך, כשהיא ממלאה תפקיד משמעותי בהגנה על הנפש מפני קריסה והתמוטטות. כמו בסיפורה של שירה, ההנצחה מתמקדת לרוב בתכונות הייחודיות של הילד שנהרג – כישרונות, תכונות אופי, חלומות – או בנסיבות מותו (למשל, פרויקט הקשור לבטיחות בדרכים עקב מוות בתאונה). פרויקט ההנצחה מאפשר להורה להשקיע בילד המת, ובו זמנית לתת מקום ונוכחות לאובדן שלו.

מאת
עדי רשף
מנהלת תוכן, מרכז אלה
תודה רבה לך!
אופס... משהו השתבש בשליחת התגובה. נסו שוב מאוחר יותר
חזרה