לאחר חודשים שנאלצו להסתפק בקשר מוגבל, הקבוצות דוברות ההולנדית יכולות להתאחד סוף סוף, לבצע פעילויות ולשתף בחוויות.

איזה כיף! מסוף חודש מאי, חברי הקהילה ההולנדית לא זקוקים למחשב כדי לראות זה את זה, ויכולים שוב ליהנות זה מחברתו של זה באופן אישי.

"כבר בדרך לשם הרגשתי כמו במסיבה. נאספתי על ידי אחד ממתנדבי הרכב שלקח אותי ל'בוקר הקפה' יחד עם חברותיי אנטי'ה וסוניה", אומרת בטי ואן אסן (96) מהקבוצה בבית בארט. "זה היה מפגש חמים ונעים. אני גרה בבית עם שתי בנותיי ולא משעמם לי לרגע, אפילו לא בזמן קורונה, אך יחד עם זאת אני מצפה לבקרים של ימי רביעי והתגעגעתי אליהם. המפגשים שוברים את שגרת השבוע ומהווים מקור בידור. מדי שבוע יש לנו נושא שיחה מעניין, בפעם הראשונה לאחר הקורונה הנושא היה 'בתים', ואנחנו מחליפים הרבה חוויות.
זה היה עצוב מאוד כששניים מחברי הקבוצה נפטרו בזמן הקורונה, אליס להמן וסל גנור, שניהם אנשים צבעוניים ויצירתיים שתרמו רבות לקבוצה.
בסך הכל, אני חושבת שיש לנו, ההולנדים, זכות גדולה שיש לנו ארגון כמו מרכז אלה, הדואג לקשישים שלנו".

גם חסקה בונה, מקבוצת 'הקדירה בחדרה', סיפרה: "כקבוצה עברנו את תקופת הקורונה בצורה טובה בסך הכל. פתחנו קבוצת ווטסאפ ושמרנו על קשר. אבל להתכנס ולשבת יחד, זו חוויה אחרת ועמוקה יותר. אפשר לראות ולשמוע אחד את השני, ליצור קשר עין, ולספר דברים בפירוט, במקום הודעות קצרות.

בפגישה הראשונה, בתחילת אפריל, התכנסנו במרפסת הגדולה של 'מרכז אלה' בחדרה. האווירה הייתה נהדרת וכולם נהנו מהמפגש המחודש. היו כמובן, קפה, תה ומטעמים שונים, והנוכחים יכלו לבחור ספרים מתוך הספרייה שוב. כולם התלהבו מאוד ואנחנו כבר מתכננים את הפגישות הקרובות, שבהחלט יהיו מהנות".

‍