איך מציינים את החגים בעוד החטופים בעזה, חיילינו בחזית והמלחמה מתמשכת?
המלחמה נמשכת כבר שנה, המציאות שהכרנו השתנתה, אבל לוח השנה בשלו. חגי תשרי כבר כאן, ורבים מאתנו מתקשים להתמודד עם הניגודיות בין אווירת המלחמה לאווירת החג, ואף חשים אשמה – איך נשב סביב (שוב) סביב שולחן החג?
לטקסים בכלל ולחגים בפרט יש חשיבות ומשמעות גם בתקופות של קושי וחוסר ודאות. לכן כדאי לנסות להתיידד עם המתח ולמצוא את הדרך המיטיבה לכל אחד מאתנו לעבור את התקופה הקרובה. הנה כמה עצות שיסייעו לנו לעשות זאת:
לקבל את השונה
חשוב להכיר בכך שלאנשים שונים יש סגנונות התמודדות שונים, לכבד את זה ולהתייחס בכבוד ובחמלה אחד לשני. למשל, ישנם אנשים שלא רוצים לצאת מהבית ומעדיפים להישאר במקום מוגן ובטוח, ולעומת זאת ישנם אנשים ש"דוחפים" להיצמד ככל שניתן לשגרה היות וזה מחזיר עבורם חוויה של ביטחון ושליטה על חייהם.
לתווך את המצב לילדים
אי אפשר להסתיר את המציאות מהילדים. כדאי לנסות להבין מה הם יודעים ולתווך להם את המידע באופן מותאם, למשל: יש מלחמה מצפון, אנחנו נלחמים בארגון שרוצה לעשות נזק לישראל ואנחנו נותנים לו מכה חזקה כדי שתושבי הצפון יוכלו לחזור ולגור שם בבטחה. עם זאת, אין צורך לנדב לילדים מידע שעלול להציף אותם. חשוב שמי שמדבר עם הילדים יהיה אדם שהילדים סומכים עליו, מישהו שמסוגל לשדר להם ביטחון ותקווה. יש משמעות גם למה שאנחנו משדרים בין המלים ולא רק למה שאנחנו אומרים.
לקבל את הגם-וגם
לפעמים אנחנו מרגישים רגשות מנוגדים באותו הזמן. אין צורך להיבהל מזה. זה בסדר שאנחנו גם מקווים וגם מיואשים, גם שמחים וגם עצובים. אנחנו יכולים להתכנס בערב החג ופתאום להיזכר בכך שישנם אנשים שלא יכולים לשמוח עכשיו. חשוב לקבל את התנודות האלה, את הבו-זמניות, לא להיבהל מזה ולהבין שזה נורמלי.
להיות בתשומת לב לגוף שלנו
שמירה על הצרכים הפיזיולוגיים שלנו מייצרת שגרה מסוימת, ותחושה של ביטחון ושליטה. כשאנחנו תחת לחץ אנחנו לפעמים שוכחים לבצע פעולות בסיסיות, ולכן חשוב להזכיר אותן לעצמנו וגם לסובבים: לשתות טוב, לאכול טוב, לשים לב לקצב הנשימה, לא לוותר על מקלחות ושגרת היגיינה, לא לוותר על ארוחות מסודרות וכו'.
להתמסר לטוב
בהרצאה של פרופ' מירב רוט, שהקימה את מערך הטיפול במשפחות בארי בים המלח, היא סיפרה שבכל פעם שהיא ראתה שמישהו אוכל משהו טעים או נהנה ממשהו, היא אמרה לו: תתמסר לזה. גם חטופים שחזרו מהשבי סיפרו לה שהם חשבו על יקיריהם וקיוו שהם בטוב, שהם דואגים לעצמם ושומרים את הראש מעל המים. חובת הניצול היא לא להישאב אל המוות אלא לשמור על השאיפה ההדדית להתקיים, להיצמד לחיים. להיות במקום של הוקרת תודה, לחפש רגעי משמעות, רגעים שמחזקים, שמחברים אותי לחיים ולא לכיליון. כולנו מסתובבים כל הזמן עם מן עננה מעלינו, אבל חשוב להתעקש ולשמור על החלקים שממלאים אותנו.
להיאחז ברציפות
טקסים תמיד שמרו עלינו ותמיד ישמרו עלינו. גם בתקופת השואה יהודים ציינו חגים, התפללו, ערכו ליל סדר ותקעו בשופר כשזה התאפשר. הטקסים מאפשרים לנו להיאחז ברציפות, בדברים שהיו לנו לפני ויהיו גם אחריי. זה מלכד, מאחד ומייחד. זה מזכיר לנו שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, זה מחבר אותנו למי שאנחנו ומקנה לנו תחושה של שותפות ומשמעות.
