1

התחושה שהחברה מקדשת את הגיל הצעיר והפופולריות של טיפולי ה"אנטי אייג'ינג" גורמים לנו להרגיש לא בנוח עם ההתבגרות. בעבר הגיל המבוגר זכה לכבוד ולהערכה, ואילו היום מתקבלת התחושה שההתבגרות מאיימת עלינו ומדירה אותנו מהשיח. הגיל העגול מדגיש את זה עוד יותר: התבגרתי בעשור. האם אני עדיין רלוונטי/ת?

‍

2

היום יותר מתמיד, אנחנו שופטים את עצמנו ביחד לאחרים. המראה, המשקל, הכסף, ההשכלה, המעמד החברתי – כל אלה מוצגים לראווה ברשתות החברתיות ומשמשים מקור להשוואה, שבדרך-כלל גורם לנו להרגיש לא טוב עם עצמנו. המדיה החברתית מציבה סטנדרטים שקשה לעמוד בהם, ומייצרת לחץ לעמוד בציפיות. יום ההולדת העגול מזמן לנו נקודת התבוננות: לאן הגעתי עד כה? ואיפה אני ביחס לאחרים?

‍

3

בכל עשור בחיים מצופה מאיתנו להשלים משימה התפתחותית כלשהי. אם, למשל, לא התחתנתי עד גיל שלושים, זה "לא נורא", אבל בגיל ארבעים אני אמורה להיות בשלב הבא בחיים. אם לא הגעתי לשם, מה זה אומר? אם בגיל 30 עדיין לא למדתי באוניברסיטה, האם זה אומר שמאוחר מדי? יום ההולדת העגול גורם לנו לעתים למדוד את עצמנו באמצעות קטגוריה צרה, בה אנחנו מרגישים שנכשלנו.

‍

4

ככל שמתבגרים, מרגישים קרובים יותר למוות. הספירה הזו לאחור מעוררת את השאלה "מה הספקתי", ולרוב אנחנו מתמקדים רק בהישגים גדולים ומשמעותיים. כחלק מחברת השפע, קל לפספס את הדברים הקטנים, המשמעותיים לא פחות: יום כיף עם המשפחה, עם החברים או עם עצמי, שיר טוב ששמעתי, נוף יפה שראיתי ועוד.

‍

איך מתמודדים?

ההסתכלות על עצמי ועל ההישגים שלי לקראת תחילתו של עשור חדש היא כנראה בלתי נמנעת. כדאי, אם כן, להרחיב את ההתבוננות: להסתכל על ההתפתחות שלנו ביחס לעצמנו, ולא ביחס לסטנדרטים של החברה. לבחון אם הגשמנו את המטרות שהצבנו לעצמנו, ולא אם אנחנו עומדים בסטנדרטים המוכתבים על-ידי אחרים. לראות ביום ההולדת הזדמנות להסתכל על הדברים שהשגתי, גם אם הם לא "נחשבים" כהישגים: נרשמתי לחוג שתמיד רציתי, למדתי תחום שעניין אותי, עברתי לגור במקום שנעים לי בו, ביליתי זמן איכות עם אנשים אהובים. להסתכל על הגוף שלי בחמלה ולאהוב אותו כי הוא שלי. ליהנות ממה שיש לי, ולא לחפש מה לא בסדר אצלי ביחס לאחרים. לנסות להיות ברגע, בחיבוק עם הילד, בשקיעה היפה בים, בישיבה עם כוס קפה, במקלחת טובה, ולזכור שלרגעים האלה יש משמעות. הם החיים עצמם.

‍