מהי טראומה?
אירוע טראומטי הוא מצב יוצא דופן של חוסר אונים, מצוקה ופורענות שהאדם חווה באופן ישיר, עד להם, או שומע עליהם; ואשר מעמידים בסיכון את שלמותו הגופנית ו/או הנפשית של אותו אדם או של קרובים לו.
פוסט טראומה מיוחסת לרוב לצבא ("הלם קרב") אך למעשה, אדם עלול לחוות אירועים טראומטיים בכל שלב בחיים. גם מי שלא חווה בעצמו את האירוע המאיים, אלא רק היה עד לו, עשוי לפתח תגובה פוסט טראומטית. על פי מחקרים, כ-40% מהאוכלוסייה יחוו במהלך חייהם אירוע טראומטי משמעותי אחד לפחות.
כאשר אנו חווים או עדים לאירוע טראומטי, תחושת הביטחון והשליטה שעליה אנו נשענים נקרעת באחת, נוצר קרע באמון שאנו נותנים בעולם ובעצמנו ואנו נותרים עם חוויה של תלישות ובדידות. תחושת הרציפות אשר מאפשרת לנו לתפקד, לנבא את המחר, להתכונן ולתכנן את חיינו במישורים השונים ולחוות תחושת ערך ושליטה בחיים, נקטעת באחת ובכך מערערת את יסודות הקיום שלנו.
כיצד אנו מגיבים לטראומה?
חשיפה לאירוע טראומטי מעוררת במרבית המקרים תגובה הכוללת מנעד רחב של סימפטומים גופניים, רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים, תגובה זו הינה "נורמלית למצב שאינו נורמלי".
• תגובה פיזית: בחילה, רעד, יובש בפה, דפיקות לב מואצות, קשיי נשימה, חולשה, כאבים בחזה, הקאות, כאבי בטן.
• תגובה קוגניטיבית: מחשבות חודרניות, פלשבקים של זיכרונות טראומטיים, בלבול, קושי בריכוז, בעיות זיכרון, איבוד תחושת זמן וקושי לחשוב בהגיון.
• תגובה רגשית: חרדה, פחד, דיכאון, הכחשה, פאניקה, הצפה, כעס, אשמה, חוסר וודאות ועצבנות.
• תגובה התנהגותית: הסתגרות והתנתקות, הימנעות, חשדנות, הפרעות בשינה וסיוטים, שינויים בתחושת רעב, חוסר שקט, דריכות מתמדת ואף תוקפנות.
ב- 48 השעות הראשונות מהאירוע, כמעט כל מי שנחשף לאירוע יחווה תסמינים שונים מבין אלו המפורטים מעלה, תגובה זו מכונה תגובת דחק חריפה (ASR). כ- 30% ימשיכו לחוות תסמינים גם כעבור ארבעה שבועות מהאירוע – תגובה זו מוגדרת כהפרעת דחק חריפה (ASD) ואילו רק כ- 10% יחוו פגיעה מתמשכת בתפקוד, חודש ומעלה מהאירוע, תגובה זו מוגדרת כהפרעה פוסט טראומטית PTSD .
במקרים מסוימים, התגובה לאירוע הטראומטי לא תופיע מיד לאחר החשיפה, אלא תושהה ועשויה להתעורר כעבור חודשים ארוכים ואף שנים לאחר האירוע.
מי מפתח תסמונת פוסט-טראומטית ומי לא?
מחקרים רבים בחנו מה הם גורמי הסיכון להתפתחות של הפרעה פוסט טראומטית ומה הם גורמי החוסן. בין הגורמים הבולטים המשפיעים על התפתחות של תסמונת פוסט טראומטית:
• מידת התמיכה החברתית שיש לנפגע לאחר האירוע וזמינות ועיתוי הטיפול.
• היסטוריה של אירועים טראומטיים קודמים ומשברי חיים.
• גורמים אישיותיים שונים הכוללים את סגנונות ההתמודדות עם מצבי לחץ, נטייה לחרדה ודיכאון ועוד.
• רגשות אשם וחוסר אונים הנובעים מחוסר היכולת של האדם להגן על עצמו או על אחרים במהלך האירוע.
• יחס הסביבה לאירוע ומידת ההכרה בקושי ובחומרת המצוקה.
• עוצמת האירוע והתמודדות עם אבדנים אשר נובעים כתוצאה מהאירוע.
כיצד טיפול נפשי יכול לסייע בהתמודדות עם טראומה?
• ההתמודדות עם טראומה מבודדת לעתים קרובות את האדם ומערערת את בטחונו. על כן, הטיפול חייב להיות מושתת על יחסי אמון, ביטחון וחיזוק תחושת השליטה והערך העצמי של האדם. ברוח הגישה הנרטיבית, ניתן לראות את הטראומה כמעין נהר שוצף וגועש אשר מאיים להטביע את האדם, האדם מפחד לגעת בנהר או להתבונן בו כי הוא עלול לסחוף אותו. על מנת שיוכל להתבונן בנהר, עליו קודם כל לעמוד על גדת נהר בטוחה ויציבה. בטיפול אנו שואפים לעבות ולהרחיב את אותה "גדת נהר" בטוחה, ממנה ניתן להתבונן במרחק הנכון על האירועים שקרו.
• בטיפול ניתן לבחון יחד, למפות ולהכיר באופנים בהם הטראומה השפיעה על חיי האדם, בכל המישורים השונים של חייו ובמאמציו של האדם לתפקד ולהגן על היקר לו אל מול הטראומה שאירעה.
• מתן מידע פסיכו - חינוכי והבנה של התגובות האנושיות הטבעיות לאירוע טראומטי.
• השיח וההתבוננות המשותפת על האירוע הטראומטי ממקום בטוח, מאפשרת קבלת תמונה מלאה יותר של ההתרחשות, הרחבה של משמעות האירוע והחזרת חווית הרציפות שנקטעה, על ידי חיבור בין מה שקדם לאירוע ולמה שאירע בזמן האירוע ואחריו, זאת תוך חיבור למשאבים הפנימיים והסביבתיים של האדם.
אם נחשפתם לאירוע טראומטי ואתם חווים מצוקה, אל תישארו לבד. אנשי הטיפול בצוות שלנו מתמחים בגישות טיפול שונות ועכשוויות להתמודדות עם טראומה וישמחו לסייע.
ליצירת קשר לחצו כאן.
