רציונליזציה היא מנגנון הגנה פסיכולוגי שהמוח שלנו משתמש בו כדי להצדיק או להסביר מחשבות, רגשות או התנהגויות שלנו, באופן שמשמר את ההערכה העצמית שלנו ומונע אי-נוחות. במילים אחרות: המוח שלנו מוצא עבורנו "תירוצים" שיגרמו לנו לחשוב שהמעשים שלנו הגיוניים, גם כשאובייקטיבית זה לא בהכרח נכון.
האם רציונליזציה תורמת לנו או פוגעת בנו?
מצד אחד, רציונליזציה יכולה לשמש כמנגנון התמודדות רב עוצמה. על-ידי רציונליזציה של הבחירות או של המעשים שלנו, אנחנו יכולים לשמור על דימוי עצמי חיובי ולהגן על עצמנו מפני רגשות אשם או חרטה. זו יכולה להיות דרך להקל על הדיסוננס הקוגניטיבי – הקונפליקט הפנימי שמתעורר כשהאמונות או ההתנהגויות שלנו סותרות זו את זו. כלומר, במצבים מסוימים רציונליזציה יכולה לשמור עלינו ולעזור לנו להתמודד עם סיטואציות מורכבות.
עם זאת, רציונליזציה עלולה לגלוש לכיוון של הונאה עצמית: אנחנו עלולים להתעלם מהיבטים מהותיים של עצמנו או של החלטות ובחירות שלנו, וגם להימנע מלקחת אחריות על מעשינו. רציונליזציה עלולה לצמצם את ההסתכלות שלנו, לתקוע אותנו ולא לאפשר לנו לראות את כל התמונה.
כדי לשמור על איזון חשוב להיות במודעות, לשים לב לתהליכי החשיבה שלנו ולנסות לזהות מתי אנחנו משתמשים ברציונליזציה ולמה. חקירה של המניעים שמאחורי הפעולות שלנו יכולה לסייע לנו לבחור בחירות מודעות יותר, להתבונן פנימה ולשמור על נאמנות לעצמנו. חשוב לאתגר את המנגנון הזה מדי פעם, ולא ללכת שבי אחריו.