על קבוצת חוסן ייחודית המשמשת מקור כוח למשתתפות, וגם למנחה
כפר עג'ר, היישוב העלאווי היחיד בישראל, שוכן על קו התפר המורכב שבין ישראל ללבנון. הכפר, שסופח רשמית לישראל ב-1981, היה סגור בפני מבקרים במשך עשורים בשל שיקולים ביטחוניים, ונפתח לציבור הרחב רק בספטמבר 2022. הכפר ירוק ופסטורלי למראה, אבל תושביו מתמודדים עם המורכבות של חיים בקו העימות. במסגרת פרויקט "מעגל הנפש" לחוסן נפשי, חברתי וקוגניטיבי לגיל השלישי, הוקמה בכפר קבוצה לנשים בגיל 60 ומעלה, שמספקת להן עוגן של חוסן, אהבה ושייכות. נורה עודה גראבה, פסיכותרפיסטית ומטפלת באומנות ממרכז אלה, המנחה את הקבוצה, סיפרה לנו על העשייה הייחודית הזו.
"זו קבוצה מופלאה," אומרת נורה. "מדובר בנשים בנות שישים ושבעים פלוס, אבל האנרגיה שלהן צעירה ורעננה והן נראות צעירות מגילן. הן חיות בכפר קטן שבו כולם מכירים את כולם, וזה יוצר לכידות חברתית ומשפחתית יוצאת דופן. כשמישהי זקוקה לעזרה, היא מקבלת אותה מיד. הן לא רק משתתפות במפגש; הן הבית אחת של השנייה. זה ממש כיף לראות את היחסים ביניהן, את הקבלה והאהבה."
איך הן מתמודדות עם המתח שיוצרת המציאות הביטחונית?
"המציאות לא פשוטה," משתפת נורה. "הן חיות בקו העימות, שומעות את רעשי המלחמה, והמחסור במקומות ממוגנים מעצים את החרדה. מטרת הקבוצה היא לאפשר להן מקום בטוח להביע את הרגשות שלהן – את הקושי, אבל גם את הכוחות שלהן. במפגשים, המטרה היא להזכיר להן שהן נשים עוצמתיות, שיש להן כוחות ויכולת להתגבר על הקשיים".
באילו כלים את משתמשת במהלך המפגשים?
"השתמשתי ב'ריח הזיכרון' דרך קפה – הרחנו סוגים שונים של קפה שהעלו זיכרונות מהעבר ופתחו שיח מרתק. הן עבדו עם קלפים, יצרו בחימר והתנסו בתרגילי נשימות ותרפיה במגע. אבל הן התחברו במיוחד ליוגה צחוק. הן מבקשות את זה בכל מפגש מחדש. זה משחרר את הגוף מלחצים, והצחוק פשוט מדבק."
איך זה עובד?
"אני מבקשת מהן להתחיל לצחוק, בלי סיבה, ומשם זה מתגלגל בחדר. הצחוק מידבק, והן 'נדבקות' ממש מהר. זה סוג של תרפיה שמשחררת את הגוף מהלחץ והמחשבות, ומפרישה הורמונים שמשחררים את הגוף".
מהו המסר המרכזי שאת מנסה להעביר להן?
"הנשים האלו תמיד נמצאות בנתינה אינסופית – לילדים, לנכדים, למשפחה. במפגשים אני עובדת איתן על אהבה עצמית ועל נתינה לעצמן. אני מזכירה להן שאם הן לא ישקו את העץ של עצמן, הן לא יוכלו להמשיך לתת לאחרים. הקבוצה הזו היא המקום שלהן 'לגנוב זמן' לעצמן, לנשום ולהקשיב לגוף."
סיפורה של הקבוצה בכפר עג'ר הוא עדות לכוחו של המרחב הטיפולי. למרות האתגרים הביטחוניים והמורכבות שבחיים על הגבול, הנשים האלו מצליחות לייצר אי של שפיות, תמיכה ואהבה. עבור נורה, העבודה איתן היא מקור לכוח: "הן מזכירות לי כמה לנשים יש יכולת מדהימה לתת, גם כשהמיכל שלהן ריק. הקבוצה הזו היא הבית שלהן, ואני גאה להיות חלק מהדרך הזו".
